במהלך השנים פותחו לא מעט שיטות טיפול באנשים אשר נמצאים במצבים שונים וחווים תחושות כאלה ואחרות שיכולות להשפיע עליהם. חלק גדול מהטיפולים, מן הסתם, מתבססים על הרעיון שאדם חווה דברים מסוימים בחייו ואלה משפיעים על הנפש שלו וכן זה משפיע על ההתמודדות שלו מבחינה פיזית.

שיטות הטיפול השונות מתבססות על רעיונות מעולם הפסיכולוגיה ומעולמות תוכן אחרים שקשורים לטיפול הנפשי, למרות שלא פעם, אין קשר ישיר ולא תמיד נכנסים לעובי הקורה, לא חודרים עמוק אל תוך הנפש, אלא מתעסקים בהיבטים אחרים, פיזיולוגיים.

דוגמא טובה לכך זה נוירופידבק, שיטת טיפול שהפכה להיות מאוד פופולרית עם השנים, בין היתר בזכות העובדה שהיא מקשרת בין פעילות המוח לבין היבטים שונים, התנהגותיים, שאנחנו עוברים, חווים במהלך הבדיקה.

לפני שנסביר מה זה בדיוק ואיך זה מתבצע, חשוב להדגיש, יש לטיפול הזה משמעות רפואית וכן משמעות מחוץ לעולם הרפואי, מן הסתם, זה תלוי בשאלה איך מבצעים את הטיפול וכיצד משתמשים בתוצאות אליהן מגיעים במהלכו.

מה זה טיפול בנוירפידבק ואיך הוא יכול לעזור 

טיפול שכזה, מחבר בין פעילות גלי המוח לבין התמודדות עם סיטואציות שונות. הרעיון הוא, לראות כיצד המוח מגיב במצבים מסוימים ובהתאם לכך לפעול. למשל, נהוג לבדוק את מצבו של המטופל בעת סיטואציה של דיכאון, חרדה, הפרעות קשב וריכוז, אפילפסיה ומקרים אחרים אשר יש להם השפעות פיזיולוגיות אך גם השפעות נפשיות מסוימות.

ברגע שבוחנים את פעילות גלי המוח, אז אפשר לראות מה חווים באותה נקודת זמן, אפשר להשוות בין מטופלים שונים ואז ניתן גם למצוא כלים איך להתמודד עם הבעיה בצורה נכונה. למשל, אם המוח מגיב בצורה מסוימת בעת מקרה של חרדה, אז אפשר לבחון כיצד לתת לו כלים שלא להגיב כך, ואז עוצמת החרדה תפחת.

הטיפול מתאפיין שהוא נעשה בשני שלבים. שלב אחד הוא אבחון, בשלב זה בוחנים את פעילות המוח ומשווים אותה לאדם בריא, בן אותו גיל ומאותו מין. שלב זה מאפשר לייצר  פרוטוקול ברור להמשך הטיפול. זה יכול להיות מבוסס על התניות או על אמצעים אחרים.

השלב השני הוא הטיפול עצמו, כאן אפשר להשתמש בכלים ואמצעים שונים, זאת במטרה לראות איך המטופל מגיב. למשל, אם מציגים לו דברים מסוימים, אם מראים לו סרטים, משמיעים לו מוזיקה ורעשים או דברים אחרים. כך אפשר להתאמן על גלי המוח בצורה נכונה.

חשוב להדגיש, הטיפול נעשה באמצעות אמצעים וכלים שונים, ומן הסתם, הוא נעשה בקרב כל אחד מהמטופלים בצורה שונה. למשל, אם אדם מתמודד עם הפרעות קשב אז תהיה לו תוכנית טיפולית אחת, לעומת זאת, אם הוא יתמודד עם דיכאון, אז תהיה לו תוכנית טיפול אחרת אשר תתאים לצרכים שלו.